העץ הנדיב, שנכתב על ידי של סילברסטיין, מתאר את הידידות האמיצה בין עץ לילד קטן. בגיל צעיר, הילד נהנה לשחק בין ענפי העץ, לאכול מתפוחיו, ולנמנם בצלו:

פַּעַם אַחַת הָיָה עֵץ… וְהוּא אָהַב יֶלֶד קָטָן אֶחָד. וְכָל יוֹם הַיֶּלֶד הָיָה בָּא וְאוֹסֵף אֶת הֶעָלִים שֶׁל הָעֵץ וְעוֹשֶׂה מֵהֶם כְּתָרִים וּמְשַׂחֵק בְּמֶלֶךְ הַיַּעַר.  הוּא הָיָה מְטַפֵּס עַל הַגֶּזַע  וּמִתְנַדְנֵד לוֹ עַל  הָעֲנָפִים  וְאוֹכֵל תַּפּוּחֵי-עֵץ.  וְהֵם הָיוּ מְשַׂחֲקִים בְּמַחֲבוֹאִים.  וְכְשֶׁהַיֶּלֶד הָיָה מִתְעַיֵּיף, הוּא הָיָה נִרְדָּם בְּצִלּוֹ שֶׁל הָעֵץ.  וְהַיֶלֶד אָהַב אֶת הָעֵץ מְאֹד מְאֹד.  וְהָעֵץ הָיָה מְאֻשָּר.